<h1>ארחות חיים הלכ' תפלת ערב שבת סימנים י"א—ט"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ואחר ויכלו תקנו ז"ל שיאמר ש"ץ בקול רם ברכה א' מעין שבע מפני שרוב העם באין בע"ש להתפלל שם ובתי כנסיותיהם הם רחוקים מן היישוב ויש מאחרין לבא ולא יספיקו לגמור תפלתם עם הצבור וישארו שם יחידי' ויהיה סכנה להם מפני המזיקין ולפי' תקנו שיאמר ש"צ ברכה זו שיוכל מי שיתאחר להשלים תפלתו קודם שילכו הצבור משם וכתוב בספר המנהגות דבבית חתנים ואבל דליכא האי טעמא לא אמרי' לה. והר' נתן ז"ל כתב טעם אחר דמשום מאדים דמשמש בע"ש תקנוהו ז"ל בשבת ולא בי"ט ובי"ט שחל להיות בע"ש נמי אמרינן לה כדי שלא לחלק בשבתו' או שמא היו טרודין באוכל נפש ומתאחרין לבא או כגון שומרי גגות ופרדסים ואין מזכירין ענין היום בברכה זו אבל חותמין בה לעולם מקדש השבת בלבד. אבל בשבת שחל בו יום א' של פסח אין אומרין אותה כלל דלילה משומר מן המזיקין כדכתיב ליל שמורי' הוא לה'. ויש מקומות שאומרים אותה והכל הולך אחר המנהג. לעם מדשני עונג פי' מקבלי הנאה תענוג כדכתיב וקראת לשבת עונג וזהו באכילה ובכסות נאה והיינו דכתיב ותתענג בדשן נפשכם. וכשאומר החזן ברכה יש ליזהר שלא לספר עד שיגמור עד מקדש השבת. שמעשה היה בגדול אחד שאמר לו א' מתלמידיו שיתראה לו אחר פטירתו ונתראה לו וראה בפניו כתם א' א"ל זה למה לך א"ל בשביל ג' דברי' שלא נזהרתי בהם לא נזהרתי בתגלחת צפרנים שבכל ע"ש ולא נזהרתי מלספר ובברכה מעין ז' וק"ו לתפלה שהיא קבועה שזו לא נתקנה אלא להמתין אותן שלא נתפללו כך תפלה קבועה לא כל שכן. ויש מוסיפין בברכה זו כשאמרו זכר למעשה בראשית אומר וליציאת מצרים וכן נמי באתה קדשת וכן נמי בכל תפלות שבת מזכירין יציאת מצרים וראיה למבין מקדושא דכסא שאנו מזכירין את שתיהן וכן בפרשת זכור מזכיר שבת בראשית ובפרש' שמור מזכיר יציאת מצרים לכך צריכין אנו להזכיר שתיהן בתפלה ובקדושא. ואחר הברכ' אומר קדיש שלם ואח"כ מקדשין על היין בב"הכ ומטעימין אותו לקטנים כדי שלא יהא הברכה לבטלה. ומנהג ספרד לומר סברי מרנן וכל העם עונין לחיי וכן בהבדלה ובמילה ובברכת אירוסין ונישואין ונוכל לומר הטעם כמו שכתבנו בברכת המזון שיהיה לחיים ולא למות ולא כאותו שנגמר דינו. ויש מקומות שנהגו לעמוד על רגליהם בשעה שמקדש החזן בב"הכ ואז"ל דמעלי לברכי כלו' עייפות הברכים. ואח"כ אומר במה מדליקין וכ"כ ר' עמרם ז"ל ויש מקומות אומרים אותו קודם תפלת המנחה ויש מקומות אומרים אותו בין תפלת המנחה לתפלת ערבית והכל הולך אחר המנהג ואמרו הגאונים דתקינו לאמרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משו' סכנתא דבי שמשי דשכיחי מזיקין. ונוכל לומר שלכך תקנו אותה להורות פסול השמנים ופתילות ושאר הלכו' שבת ואומר אותה בכל שבת לבד שבת הסמוכה לי"ט לפי שיש בזאת המשנה עשרתן ערבתן ואין מעשרין בי"ט ומשום חומרא דשבת תקינו אותם משא"כ בי"ט ויש מקומות שאין אומרים אותה אפי' י"ט ראשון שחל להיות בשבת והטעם משום שמורה בה פיסול שמנים ופתילות שהם משום חומרא דשבת משא"כ בי"ט וה"ה בשבת של חנוכה מהטעם שכתבנו.
